אני עם הסמים גמרתי

לא, זו לא איזו התחייבות רעמה לכל החיים. ממש לא. ולא הבטחה לעצמי או לעולם החיצון על הכוונות. אין לי כוונה לעולם לא. מממש שלא

 

ולא מדובר על סוגי אבקות למיניהן או לוחומרים כימיים מסוגיהם. סהך הכל התאפקתי מלקנות אצבע. אצבע של חשיש. כולה. זו העוטפת בלילות הבדידות. זו המפרידה במסך העשן בין עיניי לבין פני העולם

 

בתקופה זו, חורף אלפיים ותשע, מעבר לשלושים, מתעורר בי לפתע הרצון להתאחד עם הסובב, לקחת חלק, לזרום בתוך

 

ישנם הרבה חלקים מתוקים בעשן הסוטול. אבל חייבים חייבים להודות, ישנם גם לא מעט בזה שבלי

 

כשמפסיקים לעשן סמים מתחילם לחלום חלומות. אולי פשוט מתחילים לזכור אותם.. אבל בסופו של היינו הך

 

כשמפסיקים לעשן סמים מקבלים יותר זמן. פשוט נהיה יותר זמן

 

כשמפסיקים לעשן סמים אפשר להתמסטל מהפיקחות. זה ממסתל באמת

 

אתה שמאלני או ימני? אתה בעד הכניסה לעזה או נגד? אתה בכלל נוקט עמדה? ה

 

שתלתי חופן זרעים באדמה. נבטו. שלוש קערות עם משפחות וארבע עציצים של בודדים. האם הם ישרדו את החורף? האם משהו יגדל? ה

 

השעה השביעית של היום הראשון של המערכה השניה במלחמה המי יודע כמה. כניסה קרקעית לעזה. מודיעים בגלגלצ

 

ובין לבין השעות העגולות אריק אינשטיין מתנגן. והוא עושה לי חם בלב

 

ומחוצה לו מחממם המזגן ובחום אני הולכת לישון אל תוך שבוע חדש. שיהיה שלום ושתיהיו שלמים שם בבוץ העזתי ועם השאר.. עם השאר נסתדר